העתקת שירים

הרב יניב חניאכגטבתתשעד26/12/2013
שאלה:
לרב שלום,יש לי שאלה לגבי העתקת שירים מהאינטרנט וצריבתם בדיסק,האם מעשה זה הוא נגד ההלכה?
תשובה:
כן, השירים הללו מוגנים על ידי זכויות יוצרים וההעתקה שלהם יכולה להיחשב לגניבה בחלק ניכר מהמקרים.הדוגמא שאת/ה מביא/ה היא אולי דוגמא קיצונית, אבל האמת היא שההתלבטות הזו או התלבטויות דומות, מלוות כמעט כל אדם מאמין.
הדילמה היא בסיסית מבחינה דתית- מצד אחד אתה מאוד רוצה משהו, אבל בכל זאת מאמין שיש מישהו מעל שיודע יותר טוב ממך מה טוב, לך ולעולם. ואז עולה השאלה עד כמה נכון ללחוץ, לרוץ, להשתגע ולנסות....
ומצד שני עד כמה נכון להגיד תמיד- "השם יעזור..." שהרי אנחנו כן צריכים להשתדל, לפעול בעולם, וברור לנו שהעולם נברא כדי שאנחנו אלו שנפעל ונעשה בו ולעצמנו...
זו שאלה עתיקה ובמונחים של הספרות האמונית ההתלבטות הזו מכונה "השתדלות או חוסר השתדלות" (יש כאלה שמעדיפים לומר "השתדלוס" במבטא אשכנזי...). הדוגמא הברורה מאליה היא הפרנסה, כמובן. כולנו יודעים, בעיקרון, שצריך לעשות השתדלות בנושא הפרנסה ושלא יושבים בבית ומחכים לניסים בתחום הזה.
אולם מצד שני נדמה לי שרוב העולם מזלזל מעט במי שמתמכר כל ימיו לעבודה, לפרנסה ולרדיפת הכסף. "רודף בצע" היא מילת גנאי... גם אם רודף הבצע עושה את זה באמצעים חוקיים. ואם אותו אדם יבוא ויגיד- אני רק משתדל להשיג את הפרנסה שלי... עדיין נרגיש שזה מוגזם.
אז היכן עובר הגבול? זו שאלה קשה שלא בטוח שיש לה תשובה ברורה ומוחלטת.
ויודע מה? (או יודעת) יתכן שבכוונה אין לשאלה הזו תשובה... הרמב"ם אומר משפט מפורסם ש"לולא המשתגעים לא היה העולם קיים", כאשר הוא מתכוון לומר, לרוב הדעות, שאילו היינו מרגישים באמת את אפסיות האדם, לא היו אנשים שמקדמים את העולם. אנשים לא היו רצים כמו משוגעים להקים מפעלים, ערים חדשות, המצאות ואפילו סטרט אפים שנועדו להכניס מיליונים. וברור לכולנו שרק יחידי סגולה של ממש יכולים לחיות רק ממתת שמיים...
ומצד שני, גם להיות משוגע מידי על העולם הזה זו לא מחמאה גדולה.
וכך אולי רובנו בתווך. רגל פה רגל שם. לפעמים אנחנו מרגישים שהגזמנו לצד אחד וכמה זה טיפשי להתאמץ כמו משוגע על משהו שלא באמת תלוי בנו ולפעמים אנחנו מרגישים הרגשה הפוכה- שצריך ונכון לעשות הכל כדי להצליח בדבר מסויים.
אז לגבי הדוד שלך, ברור שהוא חייב להתאמץ, להשתדל ולעשות ככל יכולתו כדי להתחתן. חתונה זו גם מצווה וכולנו יודעים ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים ומצוות.
אבל באופן כללי התשובה היא מורכבת יותר- בגדול, אלוקים נתן לנו את הכוחות לעשות ולפעול, אולם לא נתן לנו את האחריות המליאה שהכל יצליח. ואנחנו באמצע... פעם פה ופעם שם.
כשהחכמה הגדולה היא, לעניות דעתי, לדעת לשלב- מצד אחד לעשות כל מה שתלוי בנו, ומצד שני להבין שיש כוחות גדולים ו... (אולי) חשובים מאיתנו שגם הם יודעים מה טוב.
א) ישר כוח על ההתחזקות שלכם, אני שמח לשמוע שאתם מתקדמים ומשקיעים בזה, ה' יעזור לכם להתקדם.
ב) באופן עקרוני השאלה שלך היא שאלה הדורשת הכירות אישית, עם המצב שלכם, היכולות והכוחות, אבל אני אנשה בכל זאת.
ג) לגבי העניין:
בגדול אני חושב שאסור להביא ילדים רק "כי זה מצווה", צריך לדאוג לכל ילד, להשקיע בו ולהתאמץ ואסור שהילד יהיה מטלה נפשית (הוא לא צריך לסבול את המצוות שלנו:).
אולם, אני בהחלט חושב שלא צריך להחליט אם להביא ילדים או לא על פי הקושי או הקלות של הגידול... אנחנו לא עושים דברים בגלל שזה קל או לא, אלא בודקים אותם אוביקטיבית... אין שום דבר קל בעולם (מלבד לחטוא), ולכן המאמץ הוא חלק מהחיים ולא חלק מהשיקול אם כן או לא.
נדמה לי שמה שאתם צריכים זה לקבל החלטה רגועה, לשבת בצורה מיושבת ולחשוב, שנניח, עוד חצי שנה אתם מפסיקים את המניעה.
מה שאני מתכוון לומר הוא שצריך לקבל את ההחלטה לא תחת הקושי, אלא תוך כדי מחשבה עמוקה ורצינית, שלוקחת בחשובן את הקושי, אבל לא נרתעת ממנו.
בכל מקרה, הבאת ילדים לעולם היא מצווה כל כך חשובה (זו ממש שותפות עם בורא עולם!) שלעולם היא לא יכולה להיות קלה. למרות שמצד שני, כמובן, אנחנו לא רוצים להתמווט או להרגיש שהילד ח"ו לא רצוי.
לכן אני ממליץ לחשוב ברוגע, לקבוע תאריך יעד ולהמשיך לשמוח בילדים ובעצמכם.
הרבה שמחה ותפילה, אשמח לעזור שוב אם תרצי,
יניב
ברכת האורח היא תוספת שנוהגים להוסיף בברכת המזון, כאשר אנחנו מתארחים אצל מישהו או אוכלים על שולחנו בצורה כלשהיא (לדוגמא- אם הוא מארגן סעודה בבית הכנסת, או אפילו באולם שמחות), נהוג לברך את בעל הסעודה ומשפחתו. את התוספת מוסיפים בברכות "הרחמן" שנמצאות לקראת סוף ברכת המזון ושבהם ניתן להוסיף ברכות ודברים משלנו. אצל הספרדים מדובר על ברכה ארוכה במיוחד שאומרים תוך כדי ברכות הרחמן ואילו אצל האשכנזים מדובר על ברכה קצרה הרבה יותר. למנהג התימנים מדובר על ברכה ארוכה מאוד, שיש בה מעין "דיון" בין המברך ובין בעלי הבית, הוא מברך אותם והם מחזירים לו בברכה.
מסיבה זו, כאשר יש אורח בבית נוהגים לתת לו לזמן על האוכל, מכיוון שהוא מוסיף בברכתו את ברכת האורח וחשוב לנו שהוא יאמר אותה.
כן, אני חושב שזה לא בסדר, חבל לכם. תפרדו היום ותקבעו להפיגש עוד שנתיים, זה יהיה טוב לכם, טוב לזוגיות וטוב לאהבה שלכם. אם אתם ממש רוצים להמשיך, תתחתנו בגיל 18, זה לא מומלץ, אבל זה סוג של פתרון.
אני יודע שזה קשה ולא מזלזל בקושי, אבל זה באמת בשבילכם.
בענייני "גילוי עריות" לא מדברים רק על מהעשה עצמו, גם כל קרבה יכולה להיחשב גילוי עריות (כמובן, לא באותה חומרה, החטא עצמו הוא ביאה, אולם גם קרבה לנשים/ גברים ללא נישואין יכולים להיחשב דרגה של "גילוי עריות"). כלומר- גילוי עריות הוא רק "גילוי" כפי שכתבת בשאלתך השניה, משהו מכוסה שמתגלה, אלא עצם הקשר עם מישהי שהיא לא אשתך או מישהו שהוא לא בעלך.
נשיקה למישהו זר היא קרבה גופנית למישהו שאסורה אליו קרבה גופנית (וכבר כתבתנו בתשובה הקודמת שיש בזה דעות, לפי הרמב"ם זה יהיה חשוב איסור מדאורייתא במקרים מסויימים, לאחרים זה יהיה איסור מדרבנן), ולכן זה אסור. על זה צריך להוסיף הרבה מאוד אמירות ועניינים הקשורים ל"למה זה יכול להוביל" והחשיבות של איסור נגיעה וכדומה ויש באתר המון תשובות בעניינים הללו (תחפשי "איסור נגיעה"), אולם עוד לפני זה- גילןוי עריות הוא איסור רחב שיש בו איסור של קרבה למישהו שהוא לא בן הזוג. כמובן ובוודאי שנשיקה שהיא כל כולה חיבה, תיכנס להגדרה הזו.
המחבת נטרף וצריך הכשרה, אולם אם הוא מצופה טלפון זה לא פשוט להכשיר... מאיזה חומר עשוי המחבת?







